<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן רנ"ח</h1>
<h2>דף לא.</h2>
שאלה אם נסכים לדעת רבינו שמשון ז"ל [נגעים פ"ב מ"ה] שהורה שאף על פי שאין הבעל מתיר בנדרי אשתו הני מילי ביחיד מומחה אבל בשלשה הוא מצטרף, וראייתו מבכור דתנן כל הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו, ואמרינן התם כמאן אילימא בחד ומי מהימן אלא בתלתא ומי חשידי ואוקימנא ביחיד מומחה, אלמא בתלתא שפיר דמי, והוא הדין לנדרי אשתו. או שמא כיון דאמר לגבי נדרי אשתו טעמא משום אשתו כגופו ואין חכם מתיר בנדרי אשתו, אם כן נאמר כי היכי דלא מצטרף לנדר עצמו אינו מצטרף לנדר אשתו. תשובה כך דעתי נוטה דבעל מתיר נדרי אשתו ובנדרים שבינה לבין אחרים, ומשנתנו היא בנגעים דתנן כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ר' (יהודה) [מאיר] אומר אף לא נגעי קרוביו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ר' יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים. ומיהו בירושלמי [נדרים פ"י ה"ח] מפכי לה, דגרסינן נדרה אשתו ושמע בעלה ולא הפר לה פשיטא שאינו מפר לענין הבעל מהו שיפר לענין הזקן מה אנן קיימין אי בנדרים שבינה לבינו נדרי עצמו הן אלא אנן קיימין בנדרים שבינה לבין אחרים ולא ר' יהודה היא תניא בשם ר' יהודה ור' חייא תני לה בשם חכמים. אלא מיהו בפרק קמא במכילתין דנדרים [ח' ע"ב] משמע איפכא, דרבינא הוה נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו וכו' ואמרינן עלה שמע מינה לא למשרא נדרא במקום רביה, כלומר מדאיצטריך רבינא למשרא ולמבעי מרב אשי ולא שרי לה איהו, אלמא אי לאו משום כבודו דרב אשי הוה שרי ליה רבינא גופיה, אלמא מתיר הוא משום זקן ודלא כר' יהודה אלא כמתניתין דתניא בשם חכמים שמתיר אף נדרי אשתו. ואף על גב דמהפכי לה בירושלמי, לא שבקינן פשטא דמתניתא ותפסינן מאי דמפיך בירושלמי כיון דלא מדכר לה גמרא כלל. וכל שכן הכא דמשמע הוא כפשטא דמתניתא בעובדא דרבינא כדקאמרינן. ומיהו אם איתא להא דמפיך בירושלמי, מסתברא לי דאף בשלשה אינו נמנה, דהא(י) טעמא משום אשתו כגופו הוא ובנדר גופו אף בשלשה אינו נמנה. ולא דמי לבכור דמשום חשש.
